הספר "שתי מפות לגדה" ערוך על פי הגיון תמטי. לאחר מבוא ובו הערות דידקטיות ומתודולוגיות, בא פרק רקע הסוקר את היחסים בין זיכרון ומרחב בתולדות הציונות מראשיתה, תוך הדגשת הבעיתיות של הקשר בין טריטוריה ומולדת בעיקר מאז מלחמת ששת הימים.
מאת: פרופסור גדעון ארן
השאלה המארגנת את הצגת החומרים היא כיצד מייהדים שטחים והופכים מרחב לבית, וכיצד שוללים אפשרויות אלה. גוף הספר מתחלק לחטיבת פרקים המוקדשים למקרה ג.א וחטיבה אחרת המטפלת בש.ע. בפרק הסיום מנסה פייגה להעריך את ההצלחה היחסית של שתי התנועות.
בצדק מחליט פייגה כמעט שלא לדון בעיקרי האידיאולוגיה של התנועות, שכן אלו כבר נדושים. הוא מעדיף להתרכז בפראקסיס שלהן, או ליתר דיוק, בדרכי הפעולה הדיסקורסיביות שלהן. אולי נכון יהיה להגדיר זאת כטיפול בסגנון הייחודי לכל אחת מהתנועות. במקרה של ג.א נדונות אסטרטגיות לניכוס השטחים והפיכתם לחלק בלתי נפרד מישראל. במקרה של ש.ע נדונות אסטרטגיות להדרה או הזרה של השטחים במגמה להביא להסתלקות ישראל וצמצומה לגבולותיה הישנים. בשני המקרים המאמץ להשפיע על גורל השטחים נעשה באמצעות מניפולציה של הזיכרון הקולקטיבי, היהודי והציוני.
מה מתאר הספר "שתי מפות לגדה"?
פרקי הספר מתארים ומנתחים מגוון שיטות, אמצעים רטוריים ואחרים, בהם נוקטות שתי התנועות על מנת לשכנע עצמן ולאושש אמונתן לנוכח ספקות וערעורים ועל מנת להשפיע על דעת הקהל. המדובר במסלולים שונים של עבודת זיכרון לשם עיצוב המרחב, החל בטיולים וצעדות, דרך הפגנות והנצחת חללים, וכלה במחקר והומור. מובאות דוגמאות עשירות בפרטים ותובנות. בין הפרשיות המומחשות ומוארות כאן: טיפול ג.א במאורעות תרפ"ט וטיפול ש.ע בשיר השלום. ובהתאמה: ארכיאולוגיה מקראית מכאן וכלכלה מדינית מכאן, עיברות שמות במפה מול מכתב הקצינים, וכיו"ב.
לקוח מתוך המאמר "מיהם העכשוויסטים האמיתיים?" אשר נכתב על ידי גדעון ארן, פרופ' לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים
