חסידים נוהגים לחגור את הגארטל שלהם על המעיל. יריביהם הליטאים קובעים לפיכך שהם ״פסולים״ (כמו ספר תורה שנפסל וכדי להבדילו מספרי התורה הכשרים שבארון הקודש כורכים סרט על מעיל הקטיפה שלו).
לקוח מאת הספר “חרדים ישראלים” ממאמרו של פרופ’ גדעון ארן “גוף חרדי-פרקים מאתנוגרפיה בהכנה”.
גארטל (מתוך ויקיפדיה)
בקריצה הם מסבים את תשומת הלב לכך שהחגורה של החסידים רפויה במניירה גנדרנית ונדחקה כלפי מטה בגלל בטנם הגדולה. וכשמפליגים בדרשנות, מוסיפים שכתוצאה מכך, למרות שהם כאילו פולשים לתחומי גופם התחתון כדי להקטינו ולהביסו, בעצם, גופם המתמצה בשומניהם, מתמרד, חומק למעלה מן החגורה ומשתלט על הנשמה. בתגובה מקנטרים חסידים את הליטאים שמתקשטים בעניבה ״מודרנית״ של ״משכילים״. מכנים אותה ״הגארטל שלהם שהתרומם״ יתר על המידה.
מרמדים שעל ידי כך שינו את היחס שבין הרוח לגוף והגדילו את פרופורציית האזור התחתון ונתנו שליטה לאבריו המגונים. שני הפלגים החרדיים גם יחד מבטאים עמדה משותפת של התנשאות ועוינות כלפי ערבים, באמצעות ההלצה הבאה: ה״עקאל״ המקיף את הכאפייה שלראשם אינו אלא ״גארטל מוסלמי״. הוא הופך את גופם כולו לנטול רוחניות, לטוטליות של בשר, משכן דימה וחטא. ומפרטים: ״אצלם הכל, אפילו הראש ־ אבר״. במשתמע, החרדי לעומתם הוא חסר גוף, ובמובן מסוים נטול אבר.
גדעון ארן הוא פרופסור לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים, המתמחה בחקר הדת, מצד אחד, וקיצוניות ואלימות, מצד שני, ובעיקר מתמקד בנקודת המפגש בין שני התחומים.
