דומה שהמסמך מדבר בעד עצמו. כך בנוגע למה שמשתקף מהטקסט על אודות יחסי מגדר ומעמדה של האשה מול הגבר: נחיתותה והתבטלותה של בת הזוג, וצמצום כל ישותה הגופנית והנפשית לכדי מופעלת. נחדרת ומשרתת. בן הזוג לעומת זאת פטור מכל קשב לצרכיה ולמאווייה.
מאת: פרופ' גדעון ארן
דברים אלה אינם נוגעים ישירות לענייננו. לא כן המסקנה העולה מן המסמך: העלון הנדון מתכנת את הגוף החרדי הגברי. אפילו באינטימיות של חיי מין בין בני זוג נשוי אין רישוי לספונטניות ויצריות. הגוף מכוון להתנהגות מווסתת, סכימטית, כמעט אוטומטית. ההקשחה והסגירה הטכנית והפרשנית של האקט המיני מתבטאות גם בסגנון וגם בתוכן המסמך. יותר משיש כאן עצה יש כאן הוראה. הניסוח קונקרטי. אופרטיבי וקטגורי, וכך הוא מבטיח שהאקט, על כל דקדוקיו, יתקבל כמצווה.
כבר בתורה ניתנה המצווה הכללית של ״פרו ורבו״ אשר הגבילה את האקט המיני והגדירה אותו כחובה קדושה. אצל החרדים הפך הדבר למצווה מסועפת, ריטואל מורכב שלכל אחד מפרטיו יש חשיבות ואסור לסטות ממנו כלל. ממש כמו בעניינים פולחניים אחרים. כמו הקרבת קורבנות, שמירת כשרות מזון או הנחת תפילין, שנכתב הרבה כיצד לקיימם. יש כאן ״הלכיזציה״ של האקט הגופני־מיני. מסמך חרדי זה מקצין בהרבה מעבר לציווי בספר שולחן ערוך.
עוד שני לקחים בנוגע לגוף החרדי ניתן להפיק מן המסמך. ראשית, מה שאין בו בולט לא פחות ממה שיש בו. בגופים המתוארים כאן וביחסים שביניהם אין בכלל אהבה. האקט המיני החרדי דומה יותר לאיזושהי משימה מכנית, שצריך למלאה. מאשר למעשה אהבה. הגוף החרדי מופעל כאן מבלי שתידרש – ולו ברמז – כל מחשבה או רגש, ללא פנייה להקשבה והשתדלות נפשית וגופנית. אפילו ״כוונה״ לא מומלצת כאן, בעוד היא נחשבת כמעלה כשהיא מתלווה לקיום מצוות אחרות, שכן היא הנותנת להן יתר אפקטיביות ומשמעות מלאה.
לקוח מאת הספר “חרדים ישראלים” ממאמרו של פרופסור גדעון ארן “גוף חרדי-פרקים מאתנוגרפיה בהכנה”.
