בניגוד להקשרים חילוניים מודרניים שבהם מזוהה עירום עם פרטיות, והיא מצדה תורמת לפרובלמטיות שלו, אפשר שדווקא בגלל שחרדים יכולים ליהנות רק ממעט פרטיות ובגלל שתפיסת הפרטיות שלהם איננה מפותחת יחסית, אין בקרבם רגישות מיוחדת לעירום.
מאת מאמרו של פרופ' גדעון ארן
לעומת זאת, במקווה הנפרד לנשים נשמרת פרטיות קיצונית, אף כשהטובלת עדיין לבושה. הדבר קשור לכך שהיטהרות הנשים קשורה למין. הן באות לטבול במקווה לאחר נידתן, לפני שיותר להן לקיים יחסים עם בעליהן. בניגוד לכך, היטהרות הגברים קשורה בעיקר לתפילה וללימוד תורה, שאינם כרוכים בהצטנעות ולא כל שכן בבושה. אפשרות אחרת מתייחסת לנטיית החרדים להתכחש לגופם.
במיוחד הם מתנתקים ממחצית גופם שלמטה מן הבטן, מאותו אזור שהוא מרכז הכובד של הגופניות, החושניות, האסורות. אם הגוף לא קיים, כביכול, כי אד אץ מה להתבייש בו. מבוכה היתה מסגירה מודעות לקיום הגוף והודאה בחשיבותו.
לקוח מאת הספר "חרדים ישראלים" ממאמרו של פרופסור גדעון ארן "גוף חרדי-פרקים מאתנוגרפיה בהכנה".