פרופ' גדעון ארן

הנחת העבודה שמאחורי מחקר ג.א וש.ע צריכה להאמר במפורש. שתי תנועות אלה הן החשובות ביותר בחיים הציבוריים והמדיניים של ישראל ברבע האחרון של המאה ה- 20. חשיבותן נמדדת במונחי יצירת עובדות מוגמרות בשטח, הפעלת קשרים עם גורמים פרלמנטרים והשפעה על קבלת החלטות באדמיניסטרציה, הטיית דעת קהל באמצעות הפגנות, כנסים ופרסומים.

מאת: גדעון ארן

קשה לקבוע עד כמה התנועות מעצבות עמדות, או נותנות ביטוי לעמדות קיימות, דבר שלא גורע מחיוניותן. אי אפשר גם להתעלם מהעובדה שבשלבים שונים שתי התנועות חוברות לגורמים ציבוריים אחרים, ואף יוצרות קואליציות עם הממסד, עד שהן מתגלמות חלקית במדיניות רשמית. ושתיהן גם מתמזגות במגמות חברתיות וכלכליות רחבות שהדינמיקה שלהן נראית בלתי תלויה במטרות המקוריות של התנועות. להמשיך לקרוא ←

הספר "שתי מפות לגדה" ערוך על פי הגיון תמטי. לאחר מבוא ובו הערות דידקטיות ומתודולוגיות, בא פרק רקע הסוקר את היחסים בין זיכרון ומרחב בתולדות הציונות מראשיתה, תוך הדגשת הבעיתיות של הקשר בין טריטוריה ומולדת בעיקר מאז מלחמת ששת הימים.

מאת: פרופסור גדעון ארן

השאלה המארגנת את הצגת החומרים היא כיצד מייהדים שטחים והופכים מרחב לבית, וכיצד שוללים אפשרויות אלה. גוף הספר מתחלק לחטיבת פרקים המוקדשים למקרה ג.א וחטיבה אחרת המטפלת בש.ע. בפרק הסיום מנסה פייגה להעריך את ההצלחה היחסית של שתי התנועות.

בצדק מחליט פייגה כמעט שלא לדון בעיקרי האידיאולוגיה של התנועות, שכן אלו כבר נדושים. הוא מעדיף להתרכז בפראקסיס שלהן, או ליתר דיוק, בדרכי הפעולה הדיסקורסיביות שלהן. אולי נכון יהיה להגדיר זאת כטיפול בסגנון הייחודי לכל אחת מהתנועות. במקרה של ג.א נדונות אסטרטגיות לניכוס השטחים והפיכתם לחלק בלתי נפרד מישראל. במקרה של ש.ע נדונות אסטרטגיות להדרה או הזרה של השטחים במגמה להביא להסתלקות ישראל וצמצומה לגבולותיה הישנים. בשני המקרים המאמץ להשפיע על גורל השטחים נעשה באמצעות מניפולציה של הזיכרון הקולקטיבי, היהודי והציוני. להמשיך לקרוא ←

מחלוקת יש"ע זה כאן או שם אינה רק משל על תחרות בין התנועות, אלא גם תמצית שסע עמוק שמזה שלושה עשורים מטיל צל כבד על חיי החברה הישראלית, ואפשר שיקבע את גורלה וגורל האזור כולו. יש"ע זה כאן או שם, זוהי בקליפת אגוז הסוגייה שמעסיקה את מיכאל פייגה בספרו "שתי מפות לגדה", שיצא לאור השנה בהוצאת מגנס, סדרת אשכולות. הספר בוחן את הדרכים בהן נקטו שתי התנועות בנסיונן לשכנע את עצמן ואת הציבור והממשל בצידקת עמדתן.

מאת: פרופ' גדעון ארן

פרופ' גדעון ארן

פייגה הוא סוציולוג-אנתרופולוג, מרצה באוניברסיטת הנגב וחוקר במרכז למורשת בן-גוריון בשדה בוקר. הספר הוא פיתוח של עבודת דוקטורט עליה שקד כתלמיד מחקר באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא מבוסס על עבודת שדה שכללה שעות תצפית רבות וראיונות עומק.

על רקע האנרגיות הנפיצות בהן טעון הנושא, בולטות מתינותו, שפיותו והגינותו של המחבר. למען גילוי נאות הוא חושף בפנינו את העדפותיו האזרחיות, וכך יכול הקורא 'לתקן' הטיות אפשריות. לטוב או לרע, כתיבתנו מבוקרת מאד. מבחנו אינו קל. הוא חייב לגלות משנה זהירות אפילו ביחס לשפה בה הוא משתמש. באיזו שפה יבחר פייגה המודע כל כך לעצמו: שטחים? יש"ע? והרי זה לב הויכוח עצמו. למרות שהוא מעורב בעליל הוא דבק בזהותו כמדען חברה. יש בספר שילוב מוצלח בין תאוריה – אופנתית, יש לומר – לבין תצפיות גדושות ודקדקניות הרגישות לסיטואציה האנושית. להמשיך לקרוא ←

לדבוק בארץ השלמה ולסגת ממנה בעת ובעונה אחת. אין מדובר כאן בוויתור על הארץ, כי אם בהדגשת העניין בה והעצמת היחס החיובי כלפיה, גם אם היא מעבר לגבול, מנוהלת ומאוכלסת ע"י אחרים. יש בעלות שאינה פוליטית ופיזית, שאינה ממומשת, שאינה אקסקלוסיבית. 

מאת: פרופ' גדעון ארן

לצאת בגופנו מן השטחים, כגירסא הרשמית של ש.ע, אבל לא לפטור עצמנו מן הארץ, או להיפטר ממנה כגירסא הלא-רשמית של רבים בש.ע, שרואים בשטחים סרח עודף, מזוהם וממאיר. לא צרעת, אלא ערך לאומי, גם דתי, שמביא בחשבון שיקולים פרקטיים וטעמים מוסריים.

אם אמנם יש"ע 'תפש', וגם אם 'לא תפש', הנוכל לדבר על הצלחה או כשלון של כל אחת משתי התנועות. התשובה לשאלת הרווח וההפסד אינה במונחי 'משחק סכום אפס'. אפשר לרשום הישג לג.א וגם לש.ע, שהרי תפישת המקום ביהדות היא דחוייה תמיד בזמן ובמרחב. מאז ימי המקרא, המקום הוא תמיד 'שם', מטבע מהותו היחודית. ארץ ישראל, ירושלים, המקדש, הם מנגד, מעבר להשגה אפילו כשנוגעים בהם.

עימות יש"ע זה כאן או שם, הוא מדיום מוצלח להשוואה בין ג.א לש.ע לא רק בהתייחס לקיטוב האידיאולוגי – הדתי והלאומי – שביניהם ולניגודים בין מסריהם בנושאי ריאל-פוליטיקה של שלום ובטחון. יש כאן ענין בסיסי מזה: הבדל של מנטליות, חויית יסוד, או עמדה מול העולם. נציע תרגיל נוסף: להוציא את התיבה יש"ע משתי הסיסמאות המתחרות. נישאר רק עם 'כאן' ו'שם' המזוהים עם ג.א וש.ע בהתאמה. אכן, ג.א מצטייר כתנועה של 'כאן', כלומר נגיעה, מוחשיות, העדר כל תיווך בין הגוף לבין הדבר. וש.ע לכאורה היא תנועה מובהקת של 'שם', בגלל שהיא מוותרת, מסתייגת ומתנכרת. להמשיך לקרוא ←

באמצע שנות ה- 90, בתגובה לתנופת אוסלו הוצפה הארץ במדבקות "ישע זה כאן". כעבור זמן מה בא המענה בדמות מדבקת "ישע זה שם". סיסמאות קרב, או, גימיקים תקשורתיים אלה משקפים מלחמת הסברה בין שתי תנועות יריבות – גוש אמונים (להלן: ג.א) ושלום עכשיו (להלן: ש.ע). ואם בתעמולה עסקינן, כי אז אפשר לרשום לזכות הראשונה הישג לא מבוטל.

מאת: פרופסור גדעון ארן

לא רק שהקופירייט היצירתי רשום על שם ג.א שיזם והכתיב את הנוסחא בעוד ש.ע אך מגיב, מחרה מחזיק אחריו בפרפרזה מתחכמת. משתמעת מכאן הצלחה של ג.א בטביעת והטמעת המונחים יהודה, שומרון, יו"ש ואפילו יש"ע שבראשיתו היה טעון ומעורר מחלוקת, ובאחריתו – עם קצת עזרה מן הממסד הצבאי והאזרחי – הפך לרשמי, שגור, כמעט מובן מאליו, וגם אם עדיין לא נייטרלי לגמרי, כבר בשימוש אפילו אצל מתנגדים. להמשיך לקרוא ←

בכתבה שהתפרסמה באתר הארץ פורסם כי לגידול המרשים בייצוג של המתנחלים בכנסת יש רקע אידיאולוגי מוגדר, שאותו מסביר פרופ' גדעון ארן, כתהליך שהתרחש בציבור הדתי-הלאומי בעקבות מלחמת ששת הימים. תהליך זה לדברי גדעון ארן היה מעבר מציונות דתית לדתיות ציונית.

ארן הסביר כי אם בעבר נתפסה הדתיות כעניין  אישי והבסיס האידיאולוגי היה שותפות עם כלל המחנה הציוני, הרי שלאחר 1967 חדלה הדת בהדרגה להיתפש כעניין אישי בלבד.

קראו את הכתבה המרתקת: