מודעות למלוא מורכבותו של מילכוד הזיקה שבין זיכרון למרחב, משתקפת בדיונים הארכניים אל תוך הלילה של הנהגת גוש אמונים אודות זהותו של האויב האמיתי של המתנחלים ביש"ע. את המתחרה האולטימטיבי, הארכי-דמון של ג.א מקובל לשרטט כפלסטיני צעיר, משכיל רהוט ומריר, בוגר אוניברסיטה, בקיא בהסטוריה של האזור ובתולדות הציונות, שאימץ השקפה קנאית לאומנית, מרקסיסטית או פנדמנטליסטית.
מאת: פרופ' גדעון ארן
בדרך-כלל הוא מפגין ומסביר אפקטיבי, לעיתים גם מעורב בטירור. אבל חוג מצומצם של אנשי תורה והגות בתוך התנועה קם כנגד גירסא נפוצה זו והציע מודל נגדי. הפעם מופיע השטן בדמות של פלאח זקן, אדיש לרעשי הפוליטיקה, משועמם על-ידי נואמים ומלא בוז לעסקנים. הוא כבר יודע הכל, לאחר שבילה את הטורקים והאנגלים, וגם הציונים לא ירתיעו אותו מלעבד מדי יום ביומו, מבוקר עד ערב, את מטע הזיתים שלו. דמות זו היא מקור האיום, אך גם מושא להערצה ומופת לחיקוי. את הפלאח הזה, כך מציעים, אי אפשר יהיה לעקור מן האדמה, דוקא משום שאין בינו לבינה שום תיווך של אידיאולוגיה. לא כן הסטודנט מביר-זית שבהזדמנות ראשונה יטול עמו את הרעיונות והמלים וינטוש. אפשר שהתמכרות לזיכרון, אצל יהודים כמו אצל פלסטינים, מחבלת ב'צומוד'. .
טענתו החזקה של פייגה שבכל הנוגע לג.א "אי אפשר להפריז בחשיבות הזיכרון" מספקת לנו עילה לבירור כמה סוגיות חיוניות להבנת התנועה, עיצוב המרחב, ואולי גם נלמד מכאן דבר או שניים נוספים על טבע הזיכרון הקולקטיבי. ראשית, ההדגשה היתרה על ההתמסרות לזיכרון מסיחה את הדעת מאופיו המהפכני של ג.א. מיותר לציין את שמרנות ש.ע המובלטת בדרך הניגוד. כמובן, אין זה חריג שלתנועות מהפכניות יש אובססיה עם הסטוריה, חשיפתה והנחלתה, גם שיכתובה.
שליטה בזיכרון העבר יכולה להיות מנוף יעיל לשינוי. מהפכנות ג.א אינה מתבטאת רק באקטיביזם המשיחי-פוליטי של התנועה ובעובדה שהיא מאתגרת את הסטטוס-קוו הישראלי והאזורי. מהפכנותה ניכרת, קודם כל, בדיוק באותו מקום בו מאתר פייגה את מקורות הדבקות שלה בעבר, דהיינו בהשקפתה הדתית והלאומית. ג.א מציע יהדות דתית חדשה ולאומיות ישראלית חדשה, ליתר דיוק, דת לאומית, תחליף ללאומיות הדתית הישנה. מאחורי הזיכרון יש חדשנות. הזוכרים הם לאו דוקא דבקים במסורת, ובדרך-כלל אינם חוזרים על דפוסי העבר. גם בעבודת הזיכרון המעצבת את המרחב יכול להיות יסוד דינמי ויצירתי.
הכתוב לקוח מתוך המאמר "מיהם העכשוויסטים האמיתיים?" אשר נכתב על ידי פרופ' גדעון ארן.
