התנועות אינן רק תאומות-ראי (ניצית-יונית, אורתודוכסית-ליברלית, וכו'), אלא גם שונות במאפייניהן הבסיסיים שלא בהכרח נגזרים ישירות ממטרותיהן. בעוד ש.ע היא תנועה חברתית פוליטית, במידת מה תנועת מחאה אזרחית, הרי שג.א היא לפני הכל, תנועה דתית, במידה רבה תנועה משיחית. טבעי לפיכך שגם עקרונות המבנה והדינמיקה שונים.
מאת: פרופ' גדעון ארן
בנוסף, הבדל מאלף הוא במידה ובאופי של הקיצוניות המאפיינת את שתי התנועות. עניין זה מובלע פה ושם בספר אך אינו מטופל שיטתית. משתנה הטוטליות והרדיקליות מכריע בהבדלים בין ג.א לש.ע; אפשר למצות בו את מה שביניהן. פייגה מספק לנו הזדמנות יפה לקדם בעזרת ההשוואה את הבנת מהות הקיצוניות.
במה נבחנת הקיצוניות, ומה עושה את ש.ע למתון ומבוקר מג.א, ואת ג.א לקיצוני ומהפכני מש.ע?
האם זה סדר הגודל של היומרה והתוכן של היעד התנועתי (גאולה שלמה והשלטת דת לאומית אורגנית, מול פירוק רוב הישובים ותיקוני גבול). האם זה מידת הגיוס ואופי המחויבות הנדרשים מנאמני התנועות (התקת מקום מגורים לאזור שהחיים בו כרוכים בקושי לוגיסטי, במאבק יומיומי סביב השעון ובסיכון,
מול השתתפות בהפגנות עונתיות והחתמה על עצומות). האם זו הנכונות להפר חוק וסדר, להתעמת עם מימסד שלטוני, עם תנועות מתחרות ואוכלוסיה עוינת (עד כדי קריאה לסרב פקודה צבאית והתנגדות פיסית לכוחות שיטור). האם זו הנטייה ליצור עובדות מוגמרות ולכפות מציאות תוך שמוש בכח והונאה (ייזום ירי כענישה נגד אזרחים, עקיפת מחסומים והקמת ישובים לא חוקיים באישון לילה). האם זו מידת השאפתנות והיקף הבשורה, למול צמצום ומידור חלותה (מיזוג תפישה מדינית ותרבותית, ופנייה לערכים ונורמות הנוגעים לספירה הפרטית – משפחה, פרנסה, פנאי – מול ענין פוליטי פרטיקולרי המוגבל למישור הציבורי).
ברמה מכלילה יותר ניתן לשאול, האם הקיצוניות היא ענין של מטרות, או אמצעים להשגתן?
האם קיצוניות היא 'אותו דבר אך יותר', או שהיא שונה באופן מהותי ומהווה קטגוריה גנרית בפני עצמה. והאם יש רעיונות או ערכים שמטבעם הם יותר קיצוניים מאחרים. לפיכך, האם דתי הוא תמיד 'יותר' מחילוני, ומו"מ, פיוס ונסיגה הם לעולם 'פחות' מהתיישבות וסיפוח?
הכתוב לקוח מתוך המאמר "מיהם העכשוויסטים האמיתיים?" אשר נכתב על ידי גדעון ארן, פרופ' לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים
