יש לזכור שדווקא בעירום מודגשת יהדותו של הגבר. זו המוטבעת בגופו. הרי אברו הוא בעצם החלק היחיד בגופו שהוא ״דתי״ אותנטי ״על פניו״, באופן שאינו ניתן למחיקה, שקיים מחוץ לתודעה ושאינו תלוי בפעולה ריטואלית כלשהי ובחיבור לטקסט.
מאת: פרופסור גדעון ארן
אולי בגלל זאת יכול יהודי לחוש בנוח כשהוא חושף עצמו במקווה. כמו כן. ייתכן שכאשר הוא עירום בקרב שותפים לגוף ולדת. מומחשת הסולידריות ביניהם – מין אחוות נימולים – בסיס לגאווה.
נדגיש עוד שדווקא כשהגוף מכוסה בגדים, ההתייחסות אליו מבטאת יתר רגישות לפוטנציאל הסכנה הנשקפת ממנו.
בעיקר מחלקיו שמהחגורה ומטה. ראו את ההקפדה על כך שגברים ילבשו מכנסיים רחבים דיים כך שלא תיראה כל בליטה המזכירה את קיום אבר המין. עימות מרואיינים חרדים עם ממצא זה גרר תגובה שחזרה כמה פעמים באופנים שונים: הגוף עצמו הוא מלבוש, המסתיר מאחוריו את הנשמה. במיוחד בלא בגדים רגילים מתעצמת מהות הגוף ככיסוי גרידא. ועל כן אין להתבייש במה שרק נראה כעירום.
לקוח מאת הספר “חרדים ישראלים” ממאמרו של פרופ' גדעון ארן “גוף חרדי-פרקים מאתנוגרפיה בהכנה”.
