באמצע שנות ה- 90, בתגובה לתנופת אוסלו הוצפה הארץ במדבקות "ישע זה כאן". כעבור זמן מה בא המענה בדמות מדבקת "ישע זה שם". סיסמאות קרב, או, גימיקים תקשורתיים אלה משקפים מלחמת הסברה בין שתי תנועות יריבות – גוש אמונים (להלן: ג.א) ושלום עכשיו (להלן: ש.ע). ואם בתעמולה עסקינן, כי אז אפשר לרשום לזכות הראשונה הישג לא מבוטל.
מאת: פרופסור גדעון ארן
לא רק שהקופירייט היצירתי רשום על שם ג.א שיזם והכתיב את הנוסחא בעוד ש.ע אך מגיב, מחרה מחזיק אחריו בפרפרזה מתחכמת. משתמעת מכאן הצלחה של ג.א בטביעת והטמעת המונחים יהודה, שומרון, יו"ש ואפילו יש"ע שבראשיתו היה טעון ומעורר מחלוקת, ובאחריתו – עם קצת עזרה מן הממסד הצבאי והאזרחי – הפך לרשמי, שגור, כמעט מובן מאליו, וגם אם עדיין לא נייטרלי לגמרי, כבר בשימוש אפילו אצל מתנגדים.
האם ההצלחה בהנחלת מטבע הלשון פירושה שג.א הצליח "להתנחל בלבבות"? כרגע נראית התשובה שלילית. כך עולה ממשאלי דעת קהל הקובעים שיש רוב לנסיגה (בתנאים כאלו או אחרים). וכך מעידים אפילו דוברים של התנועה שלנוכח מכות השלום/התקפלות שהם סופגים פעם אחר פעם (במהדורת פינוי ימית 1982, או הסכם אוסלו 1993, במהדורת הצעות ברק 2000, או הצהרות שרון 2003), הם מייסרים את עצמם בהודאות על כשלונם להטות את לב העם אחריהם.
פרימת הקשר בין המעמד הסמלי לריבונות על הארץ
אין להקל ראש באימוץ מילים וביטויים, אך אין בכך הוכחה שהמסר המובע בהם אמנם התקבל כפשוטו ומלואו, על-פי כוונתם המקורית של המבשרים והלוחמים עבורו. מן היחס המורכב שבין תפוצת יש"ע בשפה לבין שינוי עמדות ביחס ליש"ע כישות גיאופוליטית, עולה אפשרות מעניינת: לפרום את הקשר שבין המעמד הסמלי של כברת ארץ והיחס הרעיוני והערכי כלפיה, לבין עצם הריבונות עליה והישיבה בתוכה. זכות על מקום אינה עומדת רק על נוכחות ושררה. אפשר לשמור טריטוריה קרוב ללב, במרכז התודעה, גם לטפחה בלימוד ופולחן, אך בו בזמן להשעות את המימוש הגופני של הטריטוריה הזאת. במובן מסוים, ההפרדה בין חזקה תרבותית וזיקה רגשית לבין שליטה צבאית ופוליטית היא פטנט יהודי מסורתי.
הציונות בזמנה אתגרה הפרדה זו שהרי מפעלה הגדול מתרכז בטריטוריאליזציה מלאה. אולי משהגשימה הציונות את מטרתה, תוכל להרשות לעצמה שיבה חלקית – ביחס לחלק מן הארץ העמוס בבעיות במיוחד – לעמדה היהודית הקלאסית של שניות ביחס למקומה. (אחרי הכל, יש לכך כבר תקדימים ציוניים בהחלט בדמות פרגמטיזם בן-גוריוני שהוכיח את עצמו).
לקוח מתוך המאמר "מיהם העכשוויסטים האמיתיים?" אשר נכתב על ידי גדעון ארן, פרופ' לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים
